התמודדות עם דיכאון
דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה. רבים מאתנו חווים לעתים תקופות של מצב רוח ירוד, בהן אנו מתקשים ליהנות מפעילויות שבעבר נהנינו מהן. לעתים מדובר בייאוש לגבי העתיד, בתחושת כישלון מתמשכת, בדאגה שאסון ממשמש ובא.
כאשר מדובר בשינוי משמעותי במצב הרוח ובתחושה משמעותית של ירידה בערך העצמי, כאשר יש עיסוק מתמיד במחשבות קשות, ברגשות אשמה, בחוסר עניין בחיים ואפילו ברצון למות, יתכן שמדובר בדיכאון קליני.
דיכאון מתאפיין גם בסימפטומים גופניים: אובדן תיאבון וירידה במשקל, ירידה בתשוקה המינית, קושי להירדם וקושי לקום בבוקר, כאבי ראש, ירידה ברמת האנרגיה ועייפות.
כאשר אדם מתהלך עם תחושה שמשקולת כבדה נמצאת בתוכו, כזו שאינה נראית אבל היא מהווה נטל כבד מאד, כאשר הוא חש כאב נפשי קשה, שהסובבים אותו אינם רואים כמובן, כאשר הוא מרגיש שהוא מכביד על הסובבים אותו ולחייו אין ערך - הוא זקוק לטיפול מקצועי. לכאב הנפשי, בניגוד לכאב גופני, לא ניתן למצוא ראיות בבדיקת רנטגן או בבדיקת דם, אלא יש להסתמך על תחושותיו של האדם המתמודד עם הפרעת דיכאון ולשים לב לתופעות הגופניות המתלוות אליו.
דיכאון הוא תוצאה של גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים גם יחד. טיפול יעיל בדיכאון, רצוי שיכלול מרכיבים ביולוגיים (תרופות) וכן מרכיבים פסיכולוגיים (פסיכותרפיה).
בטיפול נדבר על התחושות והמחשבות המתלוות למצב הדיכאוני. נבחין בין מציאות אובייקטיבית לבין תחושות סובייקטיביות בעלות גוון שלילי, המאפילות את עולמו של המתמודד עם דכאון. נחזק את גורמי התמך השונים בסביבה הקרובה ובהמשך ננסה להבין את הגורמים שהביאו לדיכאון, במיוחד אם מדובר באפיזודה דיכאונית חוזרת.